חיטה ושעורה

בתחילת הדרך, עם העליה על הקרקע, עדיין לא היו אמצעים, לא מים ולא סידורים להשקייה. החקלאות הייתה משותפת. גידלו מעט גידולי שדה כמו שעועית, פול ותירס. הענף העיקרי היה פלחה, כלומר שעורה וחיטה.



בהתחלה קצרו את התבואה במקצרה הרתומה לשתי פרדות, או במאלמת (מהמילה אלומה) שהיתה מסדרת את השיבולים הקצורות באלומות. את השיבולים הביאו אל הגורן בעגלות רתומות לסוסים. בעזרת המורג ומערכת נפות הופרדו השיבולים משאר חלקי הצמח עד קבלת גרגרי החיטה הנקיים. עבודה זו דומה הייתה למה ששכנינו הערבים עשו שנים רבות.

עוד בתקופת המחנה, נעשתה קפיצת דרך עצומה עם רכישת מכונת דיש ישנה מקבוצת גבע. מצד אחד הכניסו למכונה שיבולים ומהצד השני קיבלו קש לחוד וגרגרי חיטה או שעורה לחוד. חסל סדר גורן. מכונה זאת מהווה שלב אחד לפני הקומביין הקוצר ודש הכל בעת ובעונה אחת.

הפלחה התקיימה במשך כל זמן ימי "המחנה" על האדמות שעדיין לא חולקו לנחלות. כך גם הייתה הכנסה וגם תפיסת קרקע. קרקע לא מעובדת היתה בסכנה שישתלטו עליה גורמים עויינים, בעיקר שכנינו הערבים. המוסדות המיישבים דאגו לכך שכל פיסת קרקע שנקנתה תעובד מיד.

גידולי הבעל והפלחה נמשכו עד המעבר לחלקות הקבועות והפסקת העיבוד המשותף. גידולי הפלחה מתאימים לשטחים גדולים ורצופים וכאשר חולקו האדמות לחברים לא נותרו שטחים מסוג זה, מה שהביא לסוף תקופת הפלחה.