הימים ימי המאורעות 1936-1939 , טרור ערבי נגד קומץ יהודים הנאחזים באדמתם. ממשלת המנדט הבריטי פרסמה את הספר הלבן הידוע לשימצה. המצב הכלכלי היה רע, רע מאוד. מאירופה הגיעו אלינו הדי מלחמת העולם השנייה.
לכל אלה התשובה הציונית הייתה הקמת הרבה ישובים, גם במקומות מבודדים, שיוכלו להתפרנס ולהגן על עצמם. היו אלו ישובי חומה ומגדל. על מקום שולט הוקם "מחנה" שבו היו המגורים ומסביבו חומה. החומה נבנתה מקירות כפולים של עץ שבינהם מולא חצץ. בפינות המחנה היו עמדות ובמרכזו מגדל גבוה בנוי מעצים שבראשו פרוז'קטור. צורת בנייה זו נתנה אפשרויות שמירה והגנה וגם הכריזה לכל הסביבה "הנה אנו כאן!" ישובים אלו היו אמורים להתקיים מחקלאות כדי לספק מזון לישוב הגדל והמתפתח וכדי לתפוס את האדמה, מה שנקרא אז "כיבוש הקרקע". אדמה מעובדת, או לפחות חרושה, הייתה שייכת למי שעיבד אותה.
בית הספר החקלאי מקווה ישראל הוקם ב-1870 בעזרתם של יהודי צרפת וחברת כל ישראל חברים. מייסדו היה קרל נטר. מטרת ביה''ס היתה להכשיר את החלוצים (כך הם נקראו אז) שלא היה להם שום רקע חקלאי וללמדם כיצד להוציא לחם מן הארץ.
בתחילה שפת הלימוד בביה''ס הייתה צרפתית, עבדו בו פועלים ערבים וספק רב אם מילא את תפקידו. עד אשר הגיע המנהל הבלתי נשכח אליהו קראוזה, שהכניס את השפה העברית ובעיקר נטע את אהבת המולדת והגשמת הציונות בקרב תלמידיו.
באותה עת מלאו 70 שנה להקמת מקווה ישראל ומה יותר מתאים מאשר להקים ישוב עיברי לכבוד מאורע זה. היוזמה באה בעיקר מקרב בוגרי מקווה ישראל ומהמנהל אליהו קראוזה. רעיון טוב, חומר אנושי ומקצועי משובח והצלחה מובטחת. ב-1934 קיים אליהו קראוזה ישיבה של המועצה הפדגוגית ובה הוחלט להקים יישוב שישא את שמו של קרל נטר, מייסד מקווה ישראל.
כך התארגן גרעין של כ-30 בוגרי בית הספר ופועלים ותיקים. בשלב זה הם נקראו ארגון קרל נטר. לארגון זה לא היה שום "אבא" מפלגתי כמו העובד הציוני, השומר הצעיר, בני עקיבא וכו'. חוסר "אבא" כזה היה לארגון קרל נטר לרועץ בזמן ההקמה ועוד יותר בעתיד. לא היה מי שילחץ לקבלת התקציבים לפיתוח.
לכל אלה התשובה הציונית הייתה הקמת הרבה ישובים, גם במקומות מבודדים, שיוכלו להתפרנס ולהגן על עצמם. היו אלו ישובי חומה ומגדל. על מקום שולט הוקם "מחנה" שבו היו המגורים ומסביבו חומה. החומה נבנתה מקירות כפולים של עץ שבינהם מולא חצץ. בפינות המחנה היו עמדות ובמרכזו מגדל גבוה בנוי מעצים שבראשו פרוז'קטור. צורת בנייה זו נתנה אפשרויות שמירה והגנה וגם הכריזה לכל הסביבה "הנה אנו כאן!" ישובים אלו היו אמורים להתקיים מחקלאות כדי לספק מזון לישוב הגדל והמתפתח וכדי לתפוס את האדמה, מה שנקרא אז "כיבוש הקרקע". אדמה מעובדת, או לפחות חרושה, הייתה שייכת למי שעיבד אותה.
בית הספר החקלאי מקווה ישראל הוקם ב-1870 בעזרתם של יהודי צרפת וחברת כל ישראל חברים. מייסדו היה קרל נטר. מטרת ביה''ס היתה להכשיר את החלוצים (כך הם נקראו אז) שלא היה להם שום רקע חקלאי וללמדם כיצד להוציא לחם מן הארץ.
בתחילה שפת הלימוד בביה''ס הייתה צרפתית, עבדו בו פועלים ערבים וספק רב אם מילא את תפקידו. עד אשר הגיע המנהל הבלתי נשכח אליהו קראוזה, שהכניס את השפה העברית ובעיקר נטע את אהבת המולדת והגשמת הציונות בקרב תלמידיו.
באותה עת מלאו 70 שנה להקמת מקווה ישראל ומה יותר מתאים מאשר להקים ישוב עיברי לכבוד מאורע זה. היוזמה באה בעיקר מקרב בוגרי מקווה ישראל ומהמנהל אליהו קראוזה. רעיון טוב, חומר אנושי ומקצועי משובח והצלחה מובטחת. ב-1934 קיים אליהו קראוזה ישיבה של המועצה הפדגוגית ובה הוחלט להקים יישוב שישא את שמו של קרל נטר, מייסד מקווה ישראל.
כך התארגן גרעין של כ-30 בוגרי בית הספר ופועלים ותיקים. בשלב זה הם נקראו ארגון קרל נטר. לארגון זה לא היה שום "אבא" מפלגתי כמו העובד הציוני, השומר הצעיר, בני עקיבא וכו'. חוסר "אבא" כזה היה לארגון קרל נטר לרועץ בזמן ההקמה ועוד יותר בעתיד. לא היה מי שילחץ לקבלת התקציבים לפיתוח.
